"באמצע הלילה" הימים אפורים, השמיים בוכים באמצע הלילה חוזרת הביתה לקול תותחים. יריית מלחמה בלי חומות הגנה, באמצע הלילה חוזרת הביתה לחוסר שינה. מתהפכת לכאן ולכאן ולכאן, מדליקה את האור מכבה וחזור, פותחת חלון ורועדת מקור. הולכת לשם וחוזרת לכאן, מדליקה ת'קומקום וקשה לי לקום, נרדמת פתאום, מתעוררת לכלום. אין עם מי לדבר, אין למי לספר, באמצע הלילה חוזרת הביתה לחושך קודר. לא רוצה לשקר, לנסות לסדר, באמצע הלילה חוזרת הביתה לבית אחר במבט לאחור זה היה הכרחי, העולם התמוטט אך הרווחתי אותי. די לשים את עצמי במקום השני. נתתי הכל בלי לשאול שאלות, התפכחתי, עכשיו מגשימה חלומות. כך מתוך המשבר, התחלתי להיות.
בשיר הזה יש ארבעה בתים, שלושת הראשונים נכתבו בדם.
אני זוכרת את עצמי יושבת מפוחדת בדירה החדשה, אחרי כמה חודשים בדירה זמנית, יומיים אחרי ההובלה כשסיימתי לסדר את כל הדברים בארונות, הסלון ריק, כמעט ולא היה לי ריהוט. הילדים ישנים במיטה שלי. יושבת על ערמת מזרנים שסידרתי במרפסת ומסתכלת מבעד לחלון, אוקטובר, 20:00, חושך, קר, מדברת עם גיסתי בטלפון והיא מספרת לי שהצליחה להשיג לי מיטת קומתיים ספה ושולחן סלון ואחי יביא לי אותם בשבת.
מנתקת, מרימה את הגיטרה ומתחילה לבכות את השיר החוצה.
תוך שלוש שעות השיר נכתב והולחן.
השיר טוב בעייני אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לשיר אותו, לא הצלחתי לשים את האצבע על הסיבה.
קצת יותר משנתיים אחרי המעבר וכתיבת השיר החלטתי להקליט אלבום, עשיתי עבודת מיון של כל השירים שלי ומתוכם לבחור עשרה שיכנסו לאלבום הבכורה, פסלתי אותו אבל החלטתי שמכיוון שזה שיר טוב וחבל שישאר במגירה אשלח אותו לזמרת מוכרת. הייתי בהופעה של נורית גלרון בשוני והיא המליצה לפנות אליה בפייסבוק, יום למחרת פניתי.
היא ענתה מהר: "השיר בהחלט יפה ומרגש אבל יותר מידי עצוב ובלי תקווה הביצוע שלך מקסים ונכון…" היא עשתה לי זום אין על מה שהפריע לי בשיר. אין בו תקווה. והיום בשונה מאז יש בי המון תקווה, בחרתי בטוב, בחרתי לחיות, בחרתי להגשים את החלום ואת זה אני צריכה להוסיף. אני עוד לא יודעת האם השיר יכנס לאלבום או לא אבל להופעות כבר הכנסתי אותו והרבה יותר נעים לי לשיר אותו בגרסה החדשה.