סליחה

האישה היפה בתמונה היא אמא שלי. נולדה כמה שנים לפני המדינה. מערכת היחסים שלנו ידעה עליות ומורדות… כילדה היא לא ממש הצליחה להתמודד איתי… הייתי ילדה מרצה אבל היה לי קשה מאוד בלימודים ועברתי חרמות, מה שהוביל בבית לאימפולסיביות… היה לי קשה לרצות אותה… גם כנערה וכאישה צעירה היה לנו בכלל לא פשוט, בטח סביב היציאה מהארון שלי שהיתה קשה לה מאוד.
קצת לפני הלידה של בני הבכור היה לנו ריב והיה נתק של כמה שנים, עד שראיתי אותה פתאום בבנק… הלב שלי התרחב ואמרתי לעצמי שמספיק להיות בנתק, ראיתי את עצמי עם הבנים שלי ופתאום הסתכלתי עליה בעיניים אחרות, הרבה יותר מייטיבות, ניגשתי אליה, חיבקתי אותה, התנצלתי על כל השנים האבודות, היא אמרה לי שאני יפה, דיברנו קצת, הסתכלה לי עמוק בעיניים ואז שאלה: מי את?

הלב שלי עצר, שאלתי עוד כמה שאלות ואז הבנתי שאמא שלי חולה, מאוחר יותר התברר לי שזה אלצהיימר. היא כבר חולה שנים ואני פיספסתי את השנים הטובות האחרונות, כשנפגשנו הילדים שלי היו בני 11 ו9 ולא הכירו אותה כאישה מתפקדת… הרגשתי שלא היה לנו תיקון… אז החלטתי לעשות תיקון עם עצמי, סלחתי על הכל ובאחת הפעמים שהגעתי אליה, חיבקתי חזק ביקשתי סליחה על כל מה שעשיתי ואמרתי שאני סולחת על כל מה שהיא עשתה. נכון שהיא כבר לא מדברת ולא מכירה אותי אבל באותו רגע היא פרצה בבכי וחיבקה אותי ונישקה. ידעתי שהתיקון נעשה, בתוכי ידעתי שהיא הבינה.
אמא שלי, אהובה, יום הולדת שמח  אני אוהבת אותך