כל החיים האמנתי שאני לא יכול לקרוא ספרים.
"אני דיסלקטית", "ADHD גבוה", "העייניים קופצות משורה לשורה…" "אני יכולה לקרוא רק מחזות כי שם כתוב מי אומר מה… רק זה מפקס אותי…" אוי והתירוצים ממשיכים… אז לא קראתי ספרים.
אחת לכמה שנים ניסיתי לקרוא ספר, הפסקתי אחרי מספר עמודים וקיבעתי עוד יותר את הדעה שלי על עצמי בנוגע לקריאת ספרים.
השינוי התחיל לפני שנה וחצי בערך, כשהבן הקטן התחיל כיתה א. היה לי חשוב להוות דוגמא לבנים ולפני שאני מבלבלת להם במוח על חשיבות הקריאה, לנסות להביא את עצמי לקרוא. כי כמה אפשר להגיד לילד שחשוב לקרוא בלי שהוא ראה אותך אפילו פעם אחת מחזיקה ספר? כמה אפשר להלהיב אותו על מציאת ספר חדש בלי שאת מתלהבת מלהכנס לחנות ספרים? ילדים רואים הכל, אי אפשר למרוח אותם…
נכנסתי לחנות ספרים, המוכרת הבינה שאין לי מושג מה לחפש אז היא שאלה אותי איזה סרטים אני אוהבת, אמרתי שפנטזיה ומדע בדיוני. היא לא היססה לרגע והמליצה לי על הספר הראשון בטרילוגיית "הרואים למרחק" של הסופרת רובין הוב, "שוליית הרוצח". ספר עם 509 עמודים, לא פחות ולא יותר. לרגע חזר השד שאמר "דיסלקטית" "לא מסוגלת". ראו את זה בהבעה שנדבקה לי לפנים… המוכרת פנתה לאישה שהייתה בדיוק בחנות וביקשה שתגיד לי כמה הספר טוב (בדיעבד מסתבר שאותה אישה הייתה מבקרת ספרות פנטזיה שלצערי אינני זוכרת את שמה) ההמלצות היו מאוד משכנעות, רכשתי את הספר, הגעתי הביתה חדורת מוטיבצייה והתחלתי לקרוא. לא האמנתי איך נתפסתי ברגע. לרגע לא רציתי להניח את הספר, התחברתי לדמויות, רציתי לדעת מה יקרה עוד רגע, הכתיבה כל כך זורמת מאפשרת לי לעצום את העיניים ולהרגיש שאני נמצאת שם במקום הגיבור. הכתיבה כל כך רגישה שאפילו אם יש דמויות אפלות או קרבות קשים הם מקבלים עידון שאפשרו לי להזדהות ולא להירתע. פתאום הפסקתי לפחד לקרוא. פתאום אני מוצאת את עצמי קוראת את כל הטרילוגייה ועוברת לטרילוגייה הבאה "סוחרי הספינות החיות" ולטרילוגייה הבאה "טרילוגיית האיש הצהוב" הפתעתי את עצמי כשקראתי 9 ספרים עם מאות עמודים כל אחד.
ואז הפתעה נוספת, הטרילוגייה הבאה "The rain wilds chronicles" שלמעשה מדובר ב4 ספרים שממשיכים באותו נושא ולא תורגמו לעברית… היה לי ברור שאני חייבת להמשיך לקרוא. הייתי יכולה לנסות לכתוב מכתבים להוצאה לבקש שיתרגמו ושעשו טעות שלא תרגמו עד היום… אבל רציתי עכשיו… התגברתי על הפחד של קריאה בעברית אז למה שלא אתגבר על הפחד מקריאה באנגלית? התגברתי על הפחד והתחלתי לקרוא. פתאום כל מה שרציתי להסביר לילדים שלי על פיתוח השפה, איך התקדמתי באנגלית, כמו שהם יכולים להתפתח בעברית ופיתוח דמיון והרחבת עולמות – יחד עם הקריאה התפתחה אצלי מחדש התשוקה לכתיבה. מגיל 16 אני כותבת ומלחינה שירים אבל כשלא הייתה קיימת תשוקה הפסקתי לכתוב. סיימתי את הספרים באנגלית ובדיוק יצא הספר הראשון בטרילוגייה "פיץ והליצן" ולא מזמן יצא הספר השני בסדרה. רובין הוב הכותבת הנפלאה, הכל כך רגישה ומדוייקת גרמה לי להתאהב, להבין שאני יכולה לקרוא ויכולה לאהוב לקרוא. להבין שזה לא אני אלא הספר, יש ספרים פחות סוחפים ואם אני לא מתחברת לספר אחד תמיד יהיה ספר אחר שכן אתחבר אליו.
ככל שקראתי סחפתי אחרי את הבנים, אנחנו עושים "זמן אמא ובנים" וקוראים יחד ספר, כל אחד עם הספר שלו. לפעמים במיטה שלי, לפעמים מחובקים בסלון וכל אחד קורא. ראיתי את התוצאות בתעודה האחרונה.